1. התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלת שמירת היריון אשר התקבלה ביחס לתקופה שמיום 6.6.12 עד ליום 1.11.12 (יום הלידה) ונדחתה ביחס לתקופה שמיום 6.3.12 עד 5.6.12.
2. התובעת ילידת 1972.
3. התובעת היתה בהיריון מיום 26.1.12 עד 1.11.12, יום הלידה.
4. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי.
5. אשר על כן ביום 18.4.2013 מונה
פרופ' יוסף איצקוביץ אלדור כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על השאלה הבאה:
האם החומר הרפואי מלמד על מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את העובר, אשר חייב את היותה של התובעת בשמירת היריון, לתקופה שמיום 6.3.2012 ועד ליום 5.6.2012?
6. המומחה השיב ביום 26.6.2013 כדלקמן:
"הקאות יתר בהיריון (
Hyperemesis gravidarum
) הינה תופעה אשר בנוסף לחולשה, כוללת בחילות קשות והקאות מרובות עד כדי התייבשות (המתבטאת בהופעת קטונים בשתן) המצריכה לעיתים מן עירוי נוזלים. המחלה מגיעה לשיאה בשבוע ה-9 להיריון ולרוב חל שיפור לאחר מכן.
מעיון בתיקה של גב' בר לא מתקבל הרושם כי מדובר במצב של הקאות יתר שסיכן את בריאותה שלה או את בריאות עוברה. מעבר לעובדה כי כל בדיקות הדם והשתן היו תקינות, הרי דלות התלונות של גב' בר, כפי שמתבטאת בדוחות הביקורים שלה במרפאה והעובדה כי לא קיבלה טיפול רפואי, מעידה כי לא מדובר במחלה משמעותית המצדיקה שמירת היריון. רק בביקור מיום 4.5.2012 (בשבוע 14!) נרשמו תלונות משמעותיות. בביקור מתאריך 6.4.2012 מצוין כי "אושפזה בבי"ח" אך אין כל פרטים נוספים".
הכרעה
7. על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. (
ראה: דב"ע תשן/48-0
המוסד - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0
סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374).
8. הלכה היא כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית
יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/244-0
המוסד - יצחק פרבר (26.2.97); עב"ל (ארצי) 34988-04-11
ישראל מאמו - המוסד לביטוח לאומי, (9.5.12); עב"ל (ארצי) 43408-02-11
ניר אהרונוף - המוסד לביטוח לאומי, (30.4.12); עב"ל (ארצי) 345/06
המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, (15.5.07); עב"ל (ארצי) 669/09
דוד אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, (20.4.11); עב"ל (ארצי) 250/07
יהודה לוין - המוסד לביטוח לאומי, (17.4.08)).
9. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע (ארצי) 411/97
דחבור בוטרוס - המוסד (2.11.99)).
10. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.
אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.
11. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. המומחה הסביר כי הקאות היתר מהן סבלה התובעת, לא סיכנו את בריאותה או את בריאות עוברה, וזאת בשים לב לכך כי בדיקות הדם והשתן היו תקינות, תלונותיה היו מועטות, ובפועל לא קיבלה כל טיפול רפואי מתועד.
12. על כך אוסיף, כי אף עיון במכתב השחרור מבית החולים "סורוקה" מיום 6.6.2012, בו צוין כי התובעת סבלה מדמם החל מאותו בוקר, כלל גם התייחסות לקורותיה של התובעת וצוין בו כי מעקב ההיריון היה תקין עד אותו מועד. נזכיר רק כי הנתבע אישר לתובעת תשלום גמלת שמירת היריון ממועד האשפוז - 6.6.2012 ועד יום הלידה.
13. בנסיבות אלה, ובהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה - התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ד,
(
02 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.